ללמוד לוותר ולסלוח

"ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה"

לאחר פטירת יעקב אבינו, אחי יוסף חוששים שכעת  ישיב להם על כל הרעה אשר גמלו לו, ואומרים ליוסף שיעקב אביהם ציווה שיסלח להם, ויוסף משיב לאחיו  שאין להם ממה לירא ממנו "ואתם חשבתם עלי רעה אקים חשבה לטובה למען עשות כיום הזה להחיות עם רב", ובמקום לנקום בהם ולהשיב להם כגמולם הוא מנחם אותם ומדבר על ליבם ואפילו מבטיח להם לפרנסם, זו הייתה גדולתו של יוסף שלמרות כל מה שפגעו בו אחיו ומכרו אותו לעבד, הוא מוותר להם וסולח להם ואף גומל להם טובה.

קשה עד מאוד לוותר תמיד, למחול, ולהעביר על המידות לא פשוט הדבר להתגבר, ולא לענות למחרפים דבר אולם יש לדעת שמי שבכל זאת מתגבר, אהוב הוא לפני הבורא, ובזכותו יש קיום לעולם וכמו שנאמר על הפסוק "תולה ארץ על בלימה" ודרשו חז"ל אין העולם מתקיים אלא בזכות מי שבולם את פיו בשעת מריבה, וזהו מבחן גדול לאדם הוא יכול לענות ולהשיב, אך הוא מעדיף לבלום את פיו לשתוק. זוהי מעלה עצומה ויתור גדול, ובזכות זה יש קיום עולם.

במדרש רבה נאמר: לימדה אותך התורה, שתהא וותרן בתוך ביתך. נשפך יין – תהיה ותרן – "להנחיל – אוהבי יש". וכן נשפך שמנך – ומאוצרותיהם אמלא". נקרע כסותך – "ימלא ה' כל משאלותיך".

אין שום סיבה לכעוס ולהקפיד, אם נשפך יין על מפה, שמן על הרצפה, אם התקלקל הבגד שלא במזיד, יש מקומות שצריך לוותר ולהעלים עין, ובזכות זה ייתן ה' ברכה בבית.

מספרים על החפץ חיים זצ"ל, כי בהיותו בגיל זקנה , נשא את זוגתו השנייה, בשנה הראשונה שלאחר נישואיו, כשהתקרב חג הסוכות הקים החפץ חיים את הסוכה במקום הקבוע לה מידי שנה בשנה, לאחר שסיים את בנייתה, יצאה הרבנית החוצה, והסתכלה בסוכה, המיקום לא מצא חן בעיניה והיא פנתה לחפץ חיים ואמרה לו: המקום אינו מתאים לסוכה לדעתי רצוי להעמידה בצד השני של החצר, שמע  החפץ חיים את תגובת אשתו, ולא אמר: מדוע עכשיו נזכרת לומר ? ומנין לי הכוחות לבנותה שנית ? לא דיבר החפץ חיים מילה, העביר על מידותיו לא חס על עמלו, על ביטול זמנו היקר, בזריזות סתר את הסוכה, והקים אותה מחדש במקום שהצביעה עליו הרבנית, לאחר שעמדה הסוכה במקום החדש יצאה הרבנית החוצה, הסתכלה היטב בסוכה ואז פנתה לבעלה: חוזרת אני בדברי, טעיתי, המקום הראשון מתאים יותר לסוכה – וחוזר ומקים אותה במקום הראשון. פלאו פלאים.

נלמד מהפרשה.

"חכלילי עיניים מיין ולבן שנים מחלב"

חז"ל למדו מכאן שאדם צריך להראות פנים שוחקות  לחברו, "חכלילי" מלשון חייך – לי בעיניים וזה שווה יותר מהמשקה חברו יין ולבן שיניים מחלב.

הגמרא במסכת כתובות (קיאJ מביאה דרשה:

רבי יוחנן דורש, טוב המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב, שנאמר "ולבן שיניים מחלב". אל תקרא ולבן שיניים מחלב", אל תקרא ולבן שיניים אלא וליבון שיניים.

חז"ל למדו פרק חשוב בחיים שאדם צריך להראות לחברו פנים שוחקות שהוא אות אהבה וחיבה יותר ממשקהו חלב, קצת אכפתיות.

ישנם אנשים עם מועקה בלב חייבים לעודדם ולשמחם ולדאוג להם.

בספר 'מאמר אפרים'  מובא סיפור: על חתן צעיר לימים שהיה צדיק מאוד, ובקושי היה מדבר עם אשתו, וכל זמנו היה יושב ולומד. הכלה הצעירה הרגישה מועקה בלב ולא יכלה להמשיך לחיות כך בחיי בדידות, הכלה פנתה לרבי יהושע לייב דיסקין – השרף מבריסק זצ"ל ושטחה בפניו את צרת לבה, הרב הרגיעה והבטיח: "אני אדבר עם בעלך והכל יסתדר"!...

למחרת בבוקר שלח הרב שליח לבית אותו חתן וביקשו שיבוא אליו  בשעה אחת בצהריים, אך שמע החתן שגדול הדור רוצה להיפגש עמו התרגש עד למאוד ולא ידע את נפשו "מה הרב רוצה ממני ? – וחשב לעצמו,  כך עברו שעות של התרוצצות במוחו לפשר רצון הרב לראותו עד שהגיעה השעה המיוחלת והלה פנה לביתו של הרב, דפק הוא בהתרגשות, הוא בהתרגשות הרב הכניסו ורק אמר לו שלום ולא דיבר עמו מאומה, והחתן הזה מחכה בחוסר סבלנות "מה הרב רוצה ממני?"...

הזמן חלף וכל דקה נראית כנצח... והשעה היא אחת ורבע, והרב עדיין לא דיבר עמו מאומה, וכך השעון מסתובב עד שהגיעה שעה אחת וחצי, וחתן זה כבר התפוצץ ושאל: "רבינו, מה כבודו רצה ממני ? אני כבר לא יכול לחכות ! אני מאוד במתח..." השיב לו הרב: "רציתי שתרגיש פשוט מה אשתך מרגישה שאינך מדבר עמה מאומה"... הלה הבין את הרמז, ומאז שינה את דרכו.

                           שבת שלום הרב שמעון מלכה יור המועצה הדתית