אוהב את התוכחות                                                        

"ועשית שניים כרובים זהב" – פירוש "כרוב" דמות של מלאך בעל פני תינוק.

ולכאורה יש להבין מדוע היו לכרובים פני תינוק דווקא ולא פני אדם גדול? הגאון ר' ישראל סלנטר מייסד תנועת המוסר מבאר ע"פ הפסוק בהושע: "כי נער ישראל ואוהבהו" – פירוש שהקב"ה אוהב אדם שמחזיק בנערותו, ומשמע שמי שמחזיק עצמו למבוגר או גדול, אין הקב"ה אוהבו, וביאר הדברים: יש להתייחס לתכונה המיוחדת של הנערות והיא –הגמישות, אדם צעיר הוא כמו נייר חלק, אפשר לכתוב עליו כל דבר, והוא יקבל זאת וישנה את התנהגותו בהתאם, לכן ה' מצווה את משה להציב דמות עם פני תינוק מעל לארון הקודש – כדי שכלל ישראל גדולים וקטנים ילמדו לראות עצמם כצעירים, ולשמור על מידה זו של נכונות וגמישות, לשנות הרגלים רעים ולפתח במקומם הרגלים טובים, להיות רך כקנה, ותמיד לצמוח ולעלות למדרגות גבוהות יותר בתורה.

דוגמא לכך מצאנו בפרשת כי – תשא כשהפסוק מכנה את יהושוע בתואר "נער" ובן כמה היה אז ? לפי חישובו של הרמב"ן הוא היה בן 56 שנה, זה ודאי לא גיל צעיר, אלא משום שיהושע תמיד היה מוכן לשמוע למורהו – משה רבנו ולקבל תוכחתו, וכך היה תמיד נער.

משנה בפרקי אבות מונה מ"ח קניינים שהתורה נקנית בהם. ואחד הדרכים הוא – "אוהב את התוכחות". דהיינו שהאדם יהיה מוכן לקבל ביקורת באהבה, כיון שאהבת הביקורת מהווה כלי חשוב להתעלות רוחנית כשאנו מתבוננים בתוצאותיה החיוביות של הביקורת אנו מגיעים בעצם לאהבת התוכחה.

נניח שאדם שכח את ארנקו בדואר, ומישהו צועק אחריו: שכחת  את הארנק ! במקום להתחיל להתגונן מהביקורת הוא יגיד תודה רבה, אחת הסיבות שבגללה אנו מתקשים בקבלת ביקורת, היא שההערות מגיעות לעיתים קרובות כאשר אנו לא מוכנים לקראתן מבחינה רגשית, הביקורת תופסת אותנו בלתי מוכנים. לעומת זאת כאשר אתה מבקש שיעירו לך, אתה נמצא במצב נכון להתמודד עם הערות בקור רוח – לבדוק, לקבל או לדחות את המידע.

אדם ממוצע אינו מסוגל לספוג ביקורת רבה, ולכן נשאר ממוצע כל ימי חייו, אבל אם נלמד איך להתמודד עם ביקורת, נלמד משהו בעל ערך שילווה אותנו כל החיים ע"י הביקורת נלמד את החסרונות שלנו וכיצד להתמודד עימהם, ואיך לתקן אותם ולהגיע לשלמות אמיתית.

                                        נלמד מהפרשה

"בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" בספר  'להתעדן באהבתך'  מ8ו7בא ביאורו של האלשייך הקדוש:

ידוע שהארון מרמז על התורה וה"בדים שאיתם נושאים את הארון מרמזים על תומכי תורה, ובא הפסוק לומר "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" היינו שתומכי תורה תמיד יתמכו בלומדי תורה.

                         והרב אליהו מילר שליט"א כתב:    

אפשר לומר שבא  לרמוז על האישה שהיא עוזרת הרבה לבעל שיוכל לשבת וללמוד  ולזה רמזה התורה "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" שתמיד תהיה האישה לעזר לבעלה.

לפי זה מובן מה שנקרא הבעל נשוי והאשה נשואה משום שהבעל נישא על ידי אשתו שבעזרתה יכול ללמוד, והאשה נקראת נשואה משום שהארון נושא את נושאיו.

והנה המנהג לקדש את האשה דווקא בטבעת, ויש בזה כמה טעמים ולפי  דרכינו אפשר לומר רמז נאה שהרי איך חיברו את הבדים לארון – על ידי הטבעות, ואף בעניינינו החיבור בין האיש שהוא דוגמת הארון לאשה שהיא דוגמת הבדים נעשה דווקא על ידי טבעת.

ועוד אפשר להוסיף בדרך צחות:

"בטבעות – הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" שתמיד תישאר לה הטבעת ממנו ולא תצטרך טבעת חדשה של קידושין על ידי שתתגרש או תתאלמן רח"ל.

היה פעם דרשן שדיבר בשבע ברכות והמנהג לקשר את ענין הפרשה לחתן וכלה, אך דא עקא החתן והכלה שלנו לא היו "מציאה" בלשון עדינה ולא היה הרבה מה לפרגן עליהם.

הפרשה הייתה פרשת תרומה אז אותו דרשן אמר שרואים מהפרשה שגם שני "קרשים" הצליחו לחבר על ידי טבעת...

  שבת שלום הרב שמעון מלכה י"ור המועצה הדתית