הרבנות הראשית מועצה דתית
חצור הגלילית
מעלת השתיקה
ויהי בבוקר והנה היא לאה ( כט' כה)
"אבל בלילה לא היתה לאה, לפי שמסר יעקב לרחל סימנים, וכשראתה רחל שמכניסין לו את לאה אמרה עכשיו תיכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים" (רש"י).
מידת השתיקה
אנו יודעים כי לשון הרע זו עבירה חמורה, וזה נכון, אבל עלינו לדעת כי מלבד עצם האיסור לדבר לשה"ר על אנשים, על חברים, ישנו חלק נוסף בנושא זה, והוא: המידה הכללית שנקראת שתיקה, לאו דוקא מלשה"ר.
ישנו מעשה מופלא שמספרים על האדמו"ר מרוז'ין זיע"א, אחד מגדולי האדמורי"ם לפני כמאה וחמישים שנה. מנהגו היה, שעל השולחן שהוא ערך (ה'טיש') היה יושב בשקט, בדממה.
ומספרים שפעם שאלו את הגוי שהיה מנקה את בית המדרש של האדמו"ר, מה ראה שם. נענה הגוי ואמר בזה הלשון: ""ראיתי שם שולחן ארוך שיהודים יושבים משני צדדיו, בראש השולחן יושב זקן אחד, הוא שותק וכולם מקשיבים"... איזו הגדרה נפלאה: המילה היפה ביותר שנאמרה שם – זו השתיקה !
נאמר בפסוק: "תולה ארץ על בלימה" (איוב כו, ז) כלומר, על שום דבר. מכאן למדו חז"ל ש"אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם עצמו בשעת מריבה, שנאמר תולה ארץ על בלימה". הוא ששתק בשעת המריבה הוא היסוד לכל העולם.
כאן אנו מוצאים גדלות הנקנית בצורה בלתי צפויה: ללא עמל במצוות ובתורה, רק בלימה בשעת מריבה !
ושומה עליהן להבין, איזו גדלות טמונה בשתיקה, בבלימה.
ידוע שהמלאכים אומרים שירה, מהי שירת המלאכים ? קדוש, קדוש, קדוש," וברוך כבוד ה' ממקומו". רך ישנם מלאכים אחרים (חיות הקודש) הנקראים "חשמל" ומבואר בגר"א שהמיליה "חשמל" מורכבת משתי מילים – חש מל. "עיתים חשות עתים ממלמלות" (חגיגה יג, ב) לפעמים החיות שותקות ולפעמים הן מדברות, ומוסיף הגר"א שזהו ענין חזרת הש"ץ. כי כשמשבחין את הקב"ה. מוכרחים להגיע לאותה שלימות שלל שירה – דיבור יחד עם שתיקה. תפילת שמונה עשרה של השץ היא שירה, וגם השתיקה של הציבור היא שירה, וביחד יש כאן את השירה המיוחדת שעניינה: חש מל.
ישנן שתי דרכים כיצד לשיר לה', ישנו ניגון של "קדוש, קדוש, קדוש". ישנו ניגון של "ברוך כבוד ה' ממקומו" , וישנו ניגון של שתיקה. שתיקה, אם כן איננה רק לא לעשות עבירות. שתיקה היא בעצם גם שירה.
אצל אליהו הנביא מובא תיאור של שירת המלאכים: "ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה' והנה ה' עובר ורוח גדולה... לא ברוח ה', ואחר הרוח רעש לא ברעש ה'... ואחר האש קול דממה דקה" (מלכים א יט, יא-יב). השיא של השירה הוא: קול דממה דקה", כמו שנאמר "לך דומיה תהילה". – השבח הגדול ביותר הוא הדומיה.
נצייר לעצמנו: אילו היה נכנס לכאן תלמיד חכם גדול, היו כולם מנמיכים את טון דיבורם ומתחילים ללחוש. אבל אם היה זה תלמיד חכם עצום, גדול הדור – היו כולם שותקים, היתה משתררת דממה באולם !
שתיקה היא השירה הגדולה ביותר, יותר מהשיר היפה בותר שישנו. חז"ל אומרים: איזו שירה, כאשר הוא מתפוצץ לומר מילה, לעקוץ את השני, להראות את עצמו חשוב יותר. אך הוא צועק שתיקה לכבוד השי"ת – זוהי הגדלות שבגדלות !
שתיקה מחזיקה את העולם ? "תולה ארץ על בלימה"' כשאדם יודע לשתוק לכבוד שמים של גדלות
הבה נצייר לעצמנו תמונה של גדלות.
יענקל'ה מגיע הביתה אחרי חתונה בחיפה. השעה מאוחרת הוא עייף, מותש, רוצה רק לישון. הוא כבר אמר קריאת שמע שעל המיטה, ואז הוא חושה לעצמו: אגע, אם ה' הוא אחד, עלי לעשות משהו לכבוד ה', כדי לא להירדם הוא ממלא דלי מים, משליך לתוכו קוביות קרח, מוריד את גרביו, מכניס את הרגליים למים ולומד עד אור הבוקר.
זוהי גדלות, מן הסוג שאנו מאחלים לילדנו. באותה שעה הקב"ה ודאי אוסף את פמליא של מעלה ואומר: ראו בריה שבראתי בעולמי.
נתבונן עתה במעשיה של אשתו, נקרא לה רחל.
השעה תשע וחצי בבוקר. בעלה בכולל והיא בבית עם התינוק, אשר ברגעים אלו מתרוצץ ברחבי הבית. לפתע היא מגלה שישנם מים על הרצפה. מתברר שהתינוק סתם עם פקק את אור הניקוז של אמבטיה, פתח את הברז, המים עלו על גדותיהם וכעת הבית מוצף מים... היא נוטלת מגב ובמשך שעה וחצי עובדת קשה לגרוף את המים (תוך כדי כך היא נזכרת שהיה לה כאב גב לפני יומיים...)
פתאום מצלצל הטלפון. על הקו השכנה מלמעלה ובפיה בקשה: ,רחל, אני חייבת לצאת לאיזה מקום, תוכלי לעשות לי טובה לשמור על התאומים שלי ? היא מסכימה, ותוך חמש דקות התאומים בביתה, מצטרפים לתינוק שלה. ישנםעדיין מים על הרצפה.
סוף סוף היא גומרת לייבש את הבית, ואז היא מביטה בשעון ומגלה לחרדתה שהשעה כבר שתים עשרה וחצי ועליה להכין ארוחת צהריים. היא תופסת את התינוק והתאומי, רצה למכולת , חוטפת מהמדף שני קופסאותל תירס, נעמדת בתור לקופה, משלמת, ואז רצה הביתה, מחממת מהר משהו מהמקפיא, וב"ה איכשהו הארוחת צהריים מוכנה בזמן.
יעקב מגיע הביתה, מביט בסיר ומפטיר בנימת אכזבה: "אין משבו אנושי לאכול בבית הזה" ?... היא שותקת, ממלמלת בשקט: "אני מצטערת, לא היה לי זמן". הוא יוצא מהבית, קונה לעצמו מנה פלאפל, חוזר, השעה כבר שתיים, "אני חייב לישון", הוא מודיע לאשתו, "בבקשה, תשמרי על השקט". היא משתדלת בכל כוחה לשמור על התינוק והתאומים שלא יפריעו את מנוחת בעלה.
בשלוש הוא חוזר לכולל, ובשלוש וחצי חמותה מתקשרת" "רחל, שמעתי שהיום הכנת תירס לארוחת צהריים"... ברגע הזה הדם עלה לה לפנים, הדמעות עולות לעיניים. היא אומרת: "רק רגע, אמא". היא ניגשת לברז, מוזגת לעצמה כוס מים ומברכת "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו" ושותה. ביחד עם המים נשטפים גם הכעס והדמעות, הכל נמוג כלא היה !
ברגע זה הקב"ה מכנס את פמליא ששל מעלה, ואומר: ראו בריה שבראתי בעולמי. זוהי גדלות של "לך דומיה תהילה". וה' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ". השבח הגדול ביותר הוא: "הס מפניו כל הארץ".
זכות הגאולה- שתיקת רחל
כאשר נתבונן נגלה, כי המעשים היפים ביותר בהסטוריה של העולם, היו דוקא מעשים של שתיקה !
ידועים דברי המדרש שהגאולה העתידה מהגלות המרה בה אנו נמצאים, תהיה בזכות רחל אמנו, וכך הוא לשון המדרש: "א"ר שמואל בר נחמן: בשעה שחרב בית המקדש בא אברהם לפני הקב"ה אמר אברהם לפני הקב"ה: רבונו של עולם מפני מה הגלית את בני, ומסרתן בידי האומות והרגום בכל מיתות משונות והחרבת את בית המקדש, מקום שהעליתי את יצחק בני לעולה לפניך ?אמר לו הקב"ה לאברהם: בניך חטאו ועברו על כל התורה".
"מיד פתח אברהם לפני הקב"ה ואמר: רבש"ע למאה שנה נתת לי בן כשעמד על דעתו והיה בחור בן שלשים ושבע שנים אמרת לי העלהו עולה לפני ונעשיתי עליו כאכזרי ולא ריחמתי עליו אלא אני בעצמי כפתתי אותו ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני ?!"
"פתח יצחק ואמר: רבש"ע כשאמר לי אבא (בראשית כ"כ) אלקים יראה לו השה לעולה בני לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח ופשטתי את צוארי תחת הסכין ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני?!"
"פתח משה ואמר: רבש"ע לא רועה נאמן הייתי על ישראל ארבעים שנה ורצתי לפניהם כסוס במדבר וכשהגיע זמן שיכנסו לארץ גזרת עלי במדבר יפלו עצמותי ועכשיו שגלו שלחת לי לספוד ולבכות עליהם?! וכו'
"באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים, והגיע זמן נישואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר מאוד, כי נועדה לי העצה, והודעתי לבעלי, ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כך נחמתי בעצמי, וסבלתי את תאותי, ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערה חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל סימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל, ולא עוד, אלא שנכנסתי תחת המטה, והיה מדבר עמה והיא שותקת, ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי, וגמלתי חסד עמה ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי, ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש, והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם?".
מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר: בשבילך אחל אני מחזיר את ישראל למקומן, הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו וכתיב (שם) כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' וכתיב (שם ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם" עד כאן לשון המדרש.
הבה ונראה מה היה כאן: בא אברהם אבינו לפני הקב"ה ואמר" רבש"ע, לחינם עמדתי בעשרה נסיונות ? ענה לו הקב"ה: מה אעשה, עם ישראל עשו הרבה עבירות. בא יצחק ואמר: לחינם פשטתי את צוארי להישחט ? וגם לו ענה הקב"ה את אותה תשובה. וכך גם ליעקב ולמשה רבינו. אף אחד לא הצליח להציל את עם ישראל.
עד שבאה רחל אמנו. בעצם, מה עשתה רחל ? היא שתקה ! אבל פעולה זו שח השתיקה פשוט פוצצה את העולם. היא ראתה איך שכל בית ישראל נלקח ממנה, איך שהיא עתידה להיכנס לבית עשו, היא ראתה דברים נוראים, ומה היא עשתה ? נכון, היא עשתה מעשים נפלאים, אבל בעיקר שתקה ! זה הכח המופלא שיש אצל האדם – לעצור את עצמו !
כל נהג יודע כי הכלל הראשון בנהיגה הוא: אם אין מעצור
(ברקס) – אל תכנס למכונית ! המעצור הוא הדבר החשוב ביותר במכונית !
ושוב, אינני מדבר על לשה"ר, אלא על הכח לשתוק. לפעמים צריכים לשתוק גם כשמותר לדבר.
איזו עבירה היתה רחל עוברת אילו היתה מגלה ליעקב שניתנת לו לאה אחותה במקומה ? אדרבה, היא היתה מקיימת בכך מצוה, שהרי יעקב אבינו ציווה עליה לשמור על סימנים על מנת לדאוג לכך שלאה לא תינתן לו, והיא עומדת בדיבורה ובהבטחתה (ובאמת בסופו של דבר רחל לא הפסידה כלום, שהרי ממנה נבנה הכלל – ישראל. רחל אמנו היתה "עקרת בית" – הכל היה ממנה, כי את לאה היא הכניסה, וגם את בלהה וזלפה היא הכניסה, היא הכניסה את כולן).
ואעפ"כ היא אינה עושה כן. מדוע ? כי אחותי תתבייש ! הכח לשים "ברקס", לשתוק בשעה שמרגישים שמוכרחים לדבר ומוכרחים להגיב – כח זה הוא הכח אשר יביא את הגאולה, כמו שנאמר "ויש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם",
שבת שלום הרב שמעון מלכה י"ור המועצה הדתית